"שבעת הדברים הקטלניים" ולמה יש רק שבעה
SENS היא גישה מעשית
וצפויה לריפוי ההזדקנות מכיוון שכל סוגי תופעות הלוואי המטבוליים שהצטברותם עלולה (או
אפילו משערים שעלולה) בסופו של דבר לגרום למחלות, ניתנים לריפוי (או במקרים
מסויימים הסרה, כלומר, שיבוש המנגנון שבגללו הם הופכים לפתוגניים) בעזרת
שיטות אשר, לפי עורכי הנסיונות שביצעו את עבודת המפתח שעליה יבנו השיטות,
ניתנות (עם מימון מתאים) ליישום בעכברים תוך כעשור. ישנן 7 קטגוריות
עיקריות לנזק כזה והן מפורטות בהמשך יחד עם השיטה או השיטות המובילות לטפל
בהן. עקוב אחר הקישורים כדי לקרוא פרטים נוספים אודות טכניקות אלו. אני
מתנצל שהדפים המפורטים יותר אינם מכילים עדיין סימוכין לספרות המקצועית.
במרבית המקרים תוכל למצוא סימוכין מרכזיים בפרסומים הרלוונטיים שלי, כולם
זמינים כאן.
הערה: התאריכים המופיעים מציינים מתי
לראשונה הוצעה קטגוריית הנזק הנידונה, בספרות הגרונטולוגית, כאחראית
להזדקנות או סיבה ראשית וקשורת גיל למוות או החלשה. הפרסומים המוקדמים יותר
אינם בהכרח האזכור הראשון אבל הם ידועים ומצוטטים בהרחבה כפרסומים חלוציים
בשטח המדובר. הציטוטים המלאים נמצאים מתחת לטבלה. הרלוונטיות של תאריכים
אלו היא בכך שעבור כולם עברו מעל 20 שנה. העובדה שבמשך שני העשורים
האחרונים לא גילינו קטגוריה מרכזית נוספת, אפילו עם פוטנציאל לגרום נזק
פתוגני מצטבר עם הגיל, למרות השיפור העצום בטכניקות האנליטיות שלנו במשך
אותה תקופה, מעיד בצורה ניכרת שאין עוד כאלו בנמצא -- לפחות לא קטגוריות
שיהרגו אותנו בתוחלת חיים הנורמלית הנוכחית.
הטבלה לעיל דומה
במידה מסויימת לטבלה 4.3 בספר משנת 1995 של הולידיי (Holliday) הנקרא
Understanding Aging, אבל עם הבדלים חשובים הנובעים מהפוקוס בסוגי
הנזקים במקום בסוגים התחזוקה. חלק מהמחקרים המצטוטים כאן טעו למעשה בפירוש
הנתונים אותם הם בדקו, אבל הנקודה היא שהם הביאו את סוג הנזק המתאים לחזית
כמועמד לגורם הזדקנות.
Alzheimer
A. Über eine eigenartige Erkrankung der Hirnrinde. Allgemeine
Zeitschrift für Psychiatrie und psychisch-gerichtliche Medizin,
Berlin, 1907, 64: 146-148.
Brody H. Organization of the cerebral cortex III. J Comp Neurol
1955; 102:511-556.
Szilard L. On the nature of the ageing process. Proc Natl Acad
Sci USA 1959; 45:35-45.
Strehler BL, Mark DD, Mildvan AS, Gee MV. Rate and magnitude of
age pigment accumulation in the human myocardium. J Gerontol
1959; 14:430-439.
Hayflick L. The limited in vitro lifetime of human diploid cell
strains. Exp Cell Res 1965; 37:614-636.
Harman D. The biologic clock: the mitochondria? J Am Geriatr Soc
1972;20:145-147.
Monnier VM, Cerami A. Nonenzymatic browning in vivo: possible
process for aging of long-lived proteins. Science
1981;211:491-493.
Cutler RG. The dysdifferentiation hypothesis of mammalian aging
and longevity. In: The Aging Brain: Cellular and Molecular
Mechanisms of Aging in the Nervous System (Gicobini E et al.,
eds), Raven (New York), 1982, pp. 1-19.
|